Hokkaido – the unknown Japan

לאחר אינסוף תכנונים ושעות מול המחשב, הגענו להוקאידו – האי הצפוני והפחות מוכר של יפן , לפחות לתיירים מערביים.

hokkaido

ככל שלמדנו ושמענו יותר על האזור הלא מוכר הזה, כך התלהבנו יותר מלהגיע אליו.  מסתבר שהוקאידו מפורסם באסיה כאתר סקי (מכיוון שקפוא ומושלג שם לחלוטין בחורף), הוא מלא בהרי געש פעילים, רוב התושבים הינם חקלאים והאוכל אמור להיות ממש טרי וטוב. בנוסף, וזה הדבר הכי חשוב, הוא מלא בטבע וטיולים.

שכרנו רכב ויצאנו לדרך היפנית הראשונה שלנו – שבוע ברחבי הוקאידו.

Furano & Asahidake

הוקאידו היא יעד מאוד פופולארי לתיירות פנים יפנית. הרבה מאוד יפנים מגיעים לכאן לטייל ולחוות את הצד היותר מסורתי של יפן. רב מקומות הלינה הזמינים נקראים אונסן (ONSEN). מעין אכסניה עם חדרים בסגנון יפני – מחצלות קש על הרצפה ועליהן מזרונים וכריות שמרגישות כאילו הן מלאות באורז או בורגול. בכל אונסן יש מרחצאות חמים (בריכות המחוממות בדר”כ מפעילות גיאותרמית), אשר בהן האורחים מתקלחים (אין מקלחות סטנדרטיות). יש חלק בנפקד לנשים ולגברים מכיוון שרוחצים בעירום. ליד הבריכות יש שרפרפי פלסטיק, מעין דוש וסבונים. כל אחד תופס שרפרף קטן ולמעשה מתקלח בישיבה עליו. מוזר… אבל מתרגלים.

לאחר נסיעה ממושכת ביערות שלא מביישים את אירופה, הגענו לאונסן שלנו. בערב היה מאוד קריר באזור זה, לראשונה היה לנו קר מזה חצי שנה (המזג אויר בסינגפור לא שמע על המושג הזה). נהננו מיקיניקו – גריל יפני – מזמינים פלטת בשר נא וצולים אותו על גריל קטן. הסיפורים נכונים – נתחי הבקר היפני מדהימים ובאיכות יוצאת דופן.

למחרת תכננו לטייל על הר asahidake – הר הגעש הגבוה בהוקאידו. הבוקר התחיל עם מזג אוויר לא משהו, חיפוש עקר אחרי מקום להמיר דולרים (אפילו ברב סניפי הבנק לא ממירים כסף זר !!), ולבסוף לאחר נסיעה יפה ביערות הגענו להר. לשמחתנו מזג האוויר אפשר לעלות ברכבל למעלה. לאחר שקנינו פעמון דובים לתיק עשינו את דרכנו בברכבל הישר ל….תוך ענני גשם ורוחות חזקות בתחנה העליונה. לצערנו נשארנו בתוך הבניין כשעתיים, ולאחר שמזג האוויר לא התבהר חזרנו על עקבותינו שכן לא היה לנו ציוד מתאים לעוצמת גשם כזו.

בדרך חזרה עצרנו בחוות פרחים. אזור FURANO מפורסם בגידולי פרחים, בעיקר במרבדי לבנדר עצומים בחודש יוני. כל האזור הזה מלא במוצרי לבנדר – החל מגלידה ועד סבונים.

בערב נתקלנו ביריד מקומי בעיירה וביריד אומנים בבקתות ביער. מאוד הפתיע אותנו לראות שהיפנים חובבים גדולים של צ’יפס וקרפים !

img_4685

Mt Trumae & Lake Toya

היה יום אדיר !

לאחר מזג אוויר מאכזב, קמנו מוקדם ויצאנו לנסיעה ארוכה חזרה דרומה. מזג האוויר הטוב אפשר להנות מהנופים בדרך ומהשדות האינסופיים של תירס, בצל, אורז ובטטות. טיפסנו את הר Tarumae – הר געש פעיל, שמרכז הלוע התרוממה כיפת לבה ענקית שהתקשתה. לאחר טיפוס לא קשה במיוחד נגלה לנו הלוע וגוש הבזלת שהתרומם במרכזו. מכל צדדי כיפת הבזלת נפלטו אדי קיטור בריח גופרית. שנינו התענגנו ונזכרנו עד כמה אנו אוהבים טיולים מסוג זה – הליכות רכס קרירות ונעימות. אפילו הכנו קפה טורקי של עלית על שפת הלוע ובירכנו יפנים ב”קוניצ’יאווה” לאורך המסלול.

בדרך הלאה ל Lake Toya, עצרנו ליד שדה חמניות שמוסס את ליבה של טופז (אשר טוענת שחמניות זה הפרח הכי שמח שיש).

img_4761

מסתבר שאגם TOYA זה עיירה תיירותית, בעיקר לתיירות פנים, עם מלונות על שפת האגם וטיילת נחמדה לאורכו. מקום מאוד מאוד נעים וזה הנוף שראינו מהחדר בבוקר :

20160828_082637

העיירה שוכנת למרגלות הר געש Uso, אשר התפרץ 4 פעמים ב 100 השנה האחרונות !!. בהתפרצות בשנת 77′ נוצרו מלא מעיינות חמים שבעקבותיהם הוקמו עיירת הנופש. ההתפרצות האחרונה הייתה בשנת 2000, ובה נוצרו מספר לועות חדשים להר ! לקחנו רכבל ללוע המרכזי של ההר, ונתקלנו בדי הרבה תיירים. אחרי תקופה ממושכת באסיה שיחקנו את משחק ‘זהה את האסייתי’. שעשע אותנו לראות שאנחנו יודעים כבר להבדיל בין סינים, קוריאנים ויפנים על סמך מראה ושפה.

לאורך הדרך היו דוכנים שמכרו חתיכות מהמלון המפורסם של הוקאידו. להפתעתנו, מדובר ביותר מ-25 ש”ח לפלח אחד ! היינו חייבים לטעום והוא אכן היה מלון מצוין, אבל עדיין מדובר במלון ששווה את משקלו בזהב… לא הצלחנו להבין איך ניתן לתמחר מלון אחד בכזה סכום מוגזם (מעל 150 ש”ח למלון !)

20160828_130636
הלוע שנוצר בשנת 2000
20160828_100542
אדי קיטור פורצים מכל צידי ההר

Niseko & Otaru

ניסקו היא עיירת סקי בחורף ובקיץ מרכז למספר טיולים. הגענו בערב למלון מפנק (לא סגנון יפני הפעם !), ומיהרנו למצוא מקום לאכול לפני שהכל.  נסגר. בדיעבד, רב המקומות פתוחים רק בעונת הסקי, ולמזלנו נכנסנו במקרה למקום אדיר. הזמנו יקיניקו של בשר טלה וצבי, משוגע לחלוטין. מתחרה על תואר הבשר הכי טוב שאכלנו.

ארוחת הבוקר הייתה לראשונה בופה ענק בסגנון מערבי ויפני. התענגנו על שני הסוגים כמובן ויצאנו לטפס את הר ANAPURNI. לאחר שעתיים של עלייה, הגענו לפסגה אשר משקיפה על כל העמק ועל הר יוטל.

משם נסענו ל Otaru, עיר נמל, בה נהננו לראשונה מראמן בסגנון הוקאידו ומהסתובבות במדרחוב של העיר. גם כאן כמובן, היינו התיירים המערביים היחידים – סוג של מוטיב חוזר בכל הטיול בהוקאידו.

בבוקר של היום האחרון בהוקאידו קיבלנו מייל מחברת התעופה שמתריע על טייפון מתקרב. לאחר התלבטות ארוכה החלטנו להקדים את הטיסה ביום, ובמקום לטוס לכיוון קיוטו, נאלצנו לטוס להירושימה (ומשם לקחת רכבת למחרת לקיוטו).

שדה התעופה של הוקאידו היה עמוס מהצפוי, ועיקר המזכרות והחנויות בו היו של פירות, דגים ופירות ים. הייתה חנות שלמה שמכרה את המלונים המפורסמים של הוקאידו. הפעם ראינו שמוכרים מלון במארז מהודר ב 100 דולר! מלא יפנים התרוצצו בין החנויות לקנות פירות ודגים קפואים…

אנחנו כמובן קנינו סושי לטיסה 🙂

הגענו קצת מותשים להוסטל בהירושימה וישר הלכנו לישון. למחרת לקחנו את הרכבת המהירה (bullet train) לקיוטו.

20160831_094348

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s