Sri Lanka 03/16

לסרי לנקה הגענו די בספונטניות, הבנו שלדור יהיו חמישה ימי חופש לפני הלימודים! (זה הרבה זמן במונחי סינגפור) ויש לנצלם ליעד שאי אפשר להגיע אליו “רק לסופ”ש”.

פגשנו את הראשאנה- המדריך המהולל, ששמר עלינו היטב כל הטיול. הלילה הראשון היה סביר- אז הבנו שההיי לייט בסרילנקה זה לא המלונות .. בטוח לא אלו שבתקציב שלנו (40$ ללילה). ארוחת הבוקר היתה חביתה שמוגשת לצד בננות טריות ולחם לבן כמו שלא ראיתי בארץ כבר שנים- המרובע שמגישים בצבא עם הממרח קקאו.

היום הראשון – נסיעה, פילים, חריף וחם

כבישים- מסתבר שבסרילנקה נהיגה זה משימה לא פשוטה ובכללי נתוני המרחק וזמני ההגעה הם לא כמו שאנחנו חושבים. התחלנו בנסיעה של 70 ק”מ- מאיזור שדה התעופה לפארק הפילים דמבולה, אנחנו חשבנו מה בעיה 70 ק”מ תוך שעה ורבע נגיע- הראשאנה צחק ואמר לנו שלפחות שעתיים וחצי ייקח להגיע, לא הבנו למה עד ש… גילינו שהכבישים מפותלים באמצע הג’ונגל, יש נתיב אחד לעשרה כלי רכב שונים, משני כיווני הנהיגה, אה ושכחנו את ההולכי רגל והמוכרים בצידי הכביש. בקיצור עמוס שם כמו שוק הכרמל בשישי בבוקר שהעבירו אותו לאמצע איילון בשש בערב יום חמישי. הבנו למה לתיירים ממש מומלץ לא לנהוג בסרילנקה וללא ספק עדיף עדיף מדריך עם רכב צמוד.

sri lanka map

אננסי- הראשאנה עצר בצד הדרך כי דור סיפר לו שהוא ממש אוהב אננס. הוא לקח אותנו לחוות אננס (יותר כמו ערוגת אננס בצד הדרך) וגברבר שמכר לנו אננס טרי בדולר וחצי!! מאז כל יום היה לנו אננסי- ככה אומרים אננס בסרילנקית. אח”כ קנינו גם קשיו… הוא עדיין בארון בסינגפור בכתיבת מילים אלו… 🙂

פארק הפילים- הגענו לחוות פילים המשמשת למקלט לגורי פילים נטושים או פצועים שבעליהם לא רוצים בהם יותר. הפילים הודים קטנים בהרבה מהפילים האפריקאים שראינו בנמיביה אלא שכאן יצא לנו ללטף אותם- מסתבר שפיל שעיר הרבה יותר ממה שחושבים!

האטרקציה האמיתית היא לראות את המאמנים מוליכים את הפילים באמע העיירה – שלושים פילים חוצים כבישים ורחובות כדי להגיע לנהר שם הם צתרחצים ומשחקים במים. יש צופר שכל הפילים מכירים וישר מתחילים להאסף ולעלות חזרה לרחוב. זה גם הסימן לפנות את הרחובות לכבודם.

פיתוח מעניין- מה עושים כשיש לכם מקלט פילים ענק שחוצה את העיר וסלחו לי על מילה מחרבן לכם על הרחוב הראשי כל יום? עושים נייר ומזכרות מקקי של פילים! בזה העיירה מפורסמת הם עושים נייר מקקי של פילים- GOTTA WORK WITH WHAT YOU GET

סיגריה (Sigaria)- המקום החם בתבל- תחשבו שאתם צריכים לעלות לארמון בראש הר- באמצע הגו’נגל 200% אחוזי לחות והשעה כמובן שתיים בצהרים ובחוץ איזה ארבעים מעלות (בצל). בואו נגיד שלפולניה כמו טופז היו כמה רגעי משבר בעליה, אבל הילדים הסרילנקים החמודים שהיו שם בטיול מטעם בית הספר עודדו אותנו לעלות- וכמובן שדור תמך :). מה שהיה ממש מגניב היו הקופים! טפסנו במדרגות לפסגה כשעל המעקה מלווים אותנו קופים שמחליקים עליו למטה. בסרלינקה יש הרבה קופים באיזורי הגונגלים, מדהים לראות כמה הם אנושיים בצורת ההתנהגות שלהם.

This slideshow requires JavaScript.

אוכל סרילנקי- אחת האטרקציות בטיול- בקשנו מהראשאנה שייקח אותנו לאכול אוכל מקומי- הוא בדק שאנחנו אוהבים חריף, אמרנו שכן! בטח! המסעדות המקומיות הם בופה בו אתה בוחר בין מבחר סלטים- הראשון היא נראה כמו טבולה שגילינו שיש בו פלפים חריפים שלמים- בשביל הטיבול. השני זה דל- סוג של עדשים צהובות גדולות שמבושלות בחלב קוקס קארי ונחשו? צילי! טעים מאוד וכל זה שמים על אורז ואם אתה  רוצה מגישים לך גם עוף או דג בתשלום בנפרד. נהנו מאוד מהאוכל והמחריף עד שכמובן אני הייתי חייבת ערימת טישו צמוד ודור היה צריך לנגב את המצח- כל אחת והשפעת החריף שלו.

לארוחת ערב הראשאנה אמר שייקח אותנו למקום מומלץ, מגניב, הגענו למקום היה נחמד מאוד אבל הגישו בו אוכל סרילנקי לתיירים- משמע אין חריף! מאז אמרנו להראשאנה שאנחנו רוצים רק אוכל מקומי ונהיה מוכנים לשאת בתוצאות 🙂

20160317_125607
סלט חריף, עדשים חריפות, עוף חריף ואורז

היום השני – מקדש, קופים וקמפינג בחדר מלון

מקדש בודהה בדמבולה- הראשאנה סיפר לנו על המנהגים במקדש- יש לבוא בלבוש חסוד (קשה כשהטמפ’ הרבה מעל 30 מעלות) ואסור להפנות לפסל של בודהה את הגב כי לא מכבד. עלינו במדרגות לראש ההר, שם בתוך כוכים ומערות יש מלא פסלים של בודהות יושבים, עומדים ושוכבים. הכל מלא קופים שמטר תיירים שמחזיקים פירות ומנסים לחטוף להם את התיקים.

לאחר מכן התחלנו בנסיעה הארוכה לנאלאתאניה (Nallathanniya)– חור בתחתית פסגת ADAM. בדרך עצרנו בחוות תבלינים לקבל קצת הסברים ומשחות. באופן ממש מפתיע, לא חירטטו אותנו יותר מדי, המדריך המקומי באמת הוריד לנו את השערות מהידיים עם משחה טבעית.

הלילה בנאוואלתאניה ו ADAMS PEAK – הלילה היה סוג של indoor camping. החדר היה בקומת קרקע המופרדת מהגונגל בחוץ על ידי  דלת שיש בה רווח של 5 ס”מ, אז כל החדר מלא בברחשים, עכבישים וג’וקים. המיטה מוקפת בכילה, ובצדק. ישנו שלוש שעות וקמנו בחצות כדי להתחיל את הדרך למעלה.

היום השלישי – מדרגות בלילה וחולצות של ראלף לורן

אמרו לנו שמדובר ב 5000 מדרגות ושיש בין היתר גם עולים לרגל מקומיים. נחמד. כשהגענו לתחילת המדרגות הבנו על מה מדובר. כמו חגיגות הר מירון רק שהכל עם מדרגות ולובשים סארי במקום כיפה.

טיפסנו במשך שעתיים וחצי בקצב מצוין, כאשר לצידי הדרך יש מדי פעם רצפים של דוכני אוכל, שתייה, מזכרות ומוזיקה. הדרך  מלאה בעולי לרגל מקומיים, החל מתינוקות על הידיים ועד אנשים מבוגרים (לדעתנו אפילו מעל 70 שכל הילדים שלהם מעלים אותם את המדרגות !!). לקראת הסוף, השביל נהיה צר וממש פקוק. למעשה יותר עמדנו מאשר טיפסנו…

כשראינו שלט ל 100 עד לפסגה ולמקדש עמדנו בפקק אנושי למעלה משעה והשמש התחילה לזרוח. יצאנו מהתור, נהנינו מהזריחה ומיהרנו למטה לפני שיתחמם.

 

הגענו חזרה ל”מלון” ב 0900 בבוקר סחוטים מעייפות, אכלנו ארוחת בוקר, התקלחנו בחדר המפואר ויצאנו לדרך לנווארה אליה (Nuwara Eliya). בדרך עצרנו בגן בוטני חביב כדי למתוח את הרגליים. זהו לא מקום סטנדרטי לתיירים, ולכן הפכנו למטרת פפרצי של ילדי בית ספר מקומי, שבהתחלה ניסו לצלם אותנו מבלי שנראה, ולאחר מכן פשוט קראנו להם להצטלם איתנו. הרגשנו מפורסמים ליום אחד.

IMG_4334
חבורה של ילדים בגן בוטני. לא מקום סטנרדטי לתיירים ולכן הפכנו לסלבריטאים

בדרך לנווארה-אליה חולפים על גבי שדות תה מהממים ומטפסים בגובה והטמפ’ צונחות. הכל ירוק והררי.

העיר מהממת, וללא ספק המקום הכי תיירותי שראינו בסרי לנקה (so far). מסתבר שבסרי לנקה מייצרים את כל מותגי הספורט – קולומביה, north face וכו’. בבזאר קטן יש סחורה מקורית (כנראה הפועלים במפעלים מבריחים אותה מהמפעל) במחיר מציאה. קנינו מלא חולצות פולו של ראלף לורן, מכנסי טיולים וחולצות מנדפות. קניה סופר חכמה, בהמשך דור חרש את הבגדים הללו בסינגפור.

צהריים אכלנו במסעדה על גדת האגם, שטופז והרשאנה אירגנו כהפתעה ליומולדת של דור.

היום הרביעי – צוקים ותה ירוק

למחרת קמנו מוקדם (שוב..), ונסענו לשמורת Horton plains, המאופיינת בצוקים תלולים וגבוהים בקצה של מישור, הנקראים פה the end of the world.

אייל סרי לנקי קיבל את פנינו בחניון, ולאחר טיול של מספר שעות המשכנו בנסיעה ועצרנו במפעל התה macwood. המפעל מייצר תה משובח לייצוא בלבד, בעיקר לצריכה בריטית. כשהבנו שהמחיר שלו לחבילה יותר זול מתה ויסוצקי פשוט, קנינו כמות שתפסיק לכל התקופה בסינגפור וקליפורניה. חבורה של תיירים סינים קנו ארגז של תה סיני מגעיל (זה שבטעם קרטון).

This slideshow requires JavaScript.

המשכנו בנסיעה סרי לנקית אופיינית וארוכה עד לNegombo, עיר חוף ותיירים הצמודה לשדה התעופה. נהננו מארוחת ערב ראויה – סרטן סרי לנקי – שבהמשך נגלה שיש לו שם דבר בכל אסיה.

חזרנו לסינגפור, נהנינו לחזור לישון בדירת-מגדל-יוקרה-שלנו ולהתחיל ברגל ימין ורעננים את תקופת סינגפור.